כשחשבתי על המתנה שאני רוצה להביא לעו״סיות בקניה, נשים שחיות ועובדות כל כך רחוק ממני, הרגשתי משהו עמוק מתעורר בי.
אני אמנם חיה בישראל, אבל כאישה אתיופית — אני מרגישה שהשורשים שלי, הלב שלי, והסיפור שלי תמיד מחוברים לנשים באפריקה.
יש בינינו מרחק של יבשות, אבל יש גם חוט דק, חם, שמחבר אותנו:
הכוח הנשי, הרוך, היכולת לשאת כאב ולהמשיך ליצור חיים.
בימים האחרונים התכוננתי למתנה הזו מכל הלב.
חשבתי עליכן — על העבודה שלכן עם נשים שחוו אלימות, על האומץ שאתן פוגשות כל יום, על העומס הרגשי שאתן נושאות בשקט.
רציתי להביא לכן משהו קטן, אבל כזה שמרגיש כמו יד על הלב.
משהו שייתן לכן רגע לעצמכן, בתוך כל מה שאתן נותנות לאחרות.
בחרתי ב־קלפי “נשות הקקאו”.
קלפים טיפוליים שמדברים בשפה של רוך, של חכמה נשית עתיקה, של חיבור לאדמה ולנשמה.
כשנגעתי בהם, הרגשתי שהם יכולים להיות גשר —
בין אתיופיה לקניה, בין נשים שחולקות מסע דומה, גם אם מעולם לא נפגשו.
המתנה הזו מגיעה עם כוונה אחת פשוטה:
להזין אתכן, כמו שאתן מזינות אחרות.
להזכיר לכן שאתן חשובות, שאתן נראות, שאתן חלק מסיפור גדול של נשים שמרפאות נשים.
אני שולחת לכן את הקלפים האלה באהבה גדולה,
בכבוד עמוק לעשייה שלכן,
ובחיבור נשי שחוצה גבולות, שפות ותרבויות.
הלוואי שהם יאירו לכן רגעים קטנים של נשימה, השראה וחוזק פנימי —
כמו שאתן מאירות את הדרך לנשים אחרות.
.jpg)
