יש בי ידיעה שמה שחוויתי בילדות עדיין חי בתוכי, לפעמים ככאב עמום, לפעמים כקול שמכוון את הדרך שבה אני מתקרבת לאנשים.
אני נותנת מקום למה שעולה – אולי תחושת כיווץ בבטן, אולי דופק מהיר כשאני חושבת על קרבה. אני לא ממהרת לשנות, רק מקשיבה.
כשאני מתבוננת בזה, אני רואה איך טראומה בילדות יכולה להשפיע על מערכות יחסים בבגרות: היא יכולה לגרום לי להתרחק, לחשוש מאמון, או להרגיש צורך בשליטה. אבל ברגע שאני נותנת מקום פנימי למה שעולה, משהו מתחיל להתרכך.
אני לומדת לזהות את הדפוסים, להכיר אותם, ולבחור אחרת.
טיפ קטן: בכל פעם שאת מרגישה תגובה חזקה מול מישהי או מישהו קרוב, נסי לעצור לרגע, לשים לב מה מתרחש בגוף שלך, ולתת לתחושה הזו שם. עצם ההקשבה כבר יוצרת שינוי.
אני מאמינה שהלב שלנו גמיש ויכול להחלים. גם אם הדרך לא תמיד פשוטה, היא יכולה להפוך למסע של גילוי עצמי וצמיחה.
אני כאן כדי להזכיר לך שאת ראויה לאהבה, קרבה וביטחון. ואם את מרגישה רצון לשתף או לקבל ליווי בדרך הזו – אני מזמינה אותך לפנות אליי. לפעמים שיחה אחת יכולה לפתוח דלת חדשה למסע ריפוי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה